רש"ש על ברכות מ״ד

1 גמרא אילן אחד כו' מ' סאה גוזלות מג' בריכות. נל"פ מלשון אילן שנעקר ובו בריכה פ"א דערלה מ"ה ור"ל דבהאילן היה כמה בריכות. ומכל ג' מהן היו מורידין מ' סאה גוזלות ופירש"י דחוק:

2 שם ואע"ג דאינהי הוו כהנתא. כצ"ל:

3 פירות גנוסר. נראה להדיא שמפרש דהמליח הוא מפירות גנוסר וכ"נ שפי' תר"י עמ"א סי' רי"ב סק"ב ובזה שוב לא יקשה קושיית התוס' ונדחו ג"כ דברי התור"ע במש"כ ברבוי דזה"כ ע"ש:

4 תד"ה ר"ע. ול"ד לההיא כו'. ולפענ"ד דר"ע לא עביד שם כדעתיה משום דרבים פליגי עליה וכמו שהשיב שם לר"ג ועמש"כ שם:

5 תוס' ד"ה על. משום חביבותיה. נ"ל דצ"ל חשיבותיה :

6 בא"ד ויש חותמין על הגפן ועפה"ג. נראה דצ"ל על הארץ ועפה"ג עי' תר"י:

7 במשנה אכל תאנים ענבים ורמונים. כ"ה הגי' במשניות וע"ש בתוי"ט ונעלם מכ"ת קרא מפורש ותאנה וגפן ורמון במדבר כ׳:ה׳:

8 רש"י ד"ה כל נפש. הנאכל שלם כו'. בפשוטו נל"פ דלא אתי לאפוקי חתוך אלא לאפוקי צומח ור"ל דוקא בעל חי שיש לו נפש חיונית:

9 רש"י ד"ה קודם ד' שעות. משמע דמפרש קודם ד"ש קאי אדלקמיה ור"ל דאסור לספר עמו קודם ד"ש ול"י מדוע אינו מפרש כפשטיה דקאי על האוכל וכדמשמע לקמן: